טניס כדרך חיים. 

הטניס נחשב ענף ספורט ייחודי.

המיוחד בענף ספורט זה מתחיל מהשימוש במחבט וכדור במגרשים השונים, ועד שיטת הניקוד הלא מוכרת ו/או מובנת לרבים.

אך ישנם עוד דברים במשחק שמבדילים אותו מענפי ספורט בכלל, ומשחקי כדור בפרט.. דברים שהם לא מובנים

מאליהם והם תרבות, כבוד הדדי, הוגנות, פירגון והתחשבות ביריב. נדמה שבארץ ובעולם מושגים אלה דועכים ונרמסים

הן בספורט והן בחיים(!). כיצד זה מתבטא? אלימות על כל צורותיה בכל שכבות האוכלוסייה. אין ספק שבענפי ספורט

שבהם יש מגע נראה את התופעות יותר: כדורגל, כדורסל, כדוריד וכדומה.. והטניס אינו ספורט מגע למעט לחיצת היד

בסיום המשחק שאינה מובנת מאליה. כתבה זו לא הועלתה כדי לבחון את בעיות החינוך וההתנהגות בקרב בני אדם

בספורט ובחיים, אלא כדי להראות שיש לקחת דוגמה מענף הטניס, על היותו משחק נקי ותרבותי לאורך השנים, חף מכל

ההתנהגויות הבוטות והאלימות, ושומר על עצמו כזה עד היום וכפי הנראה תמיד. נדמה שיש מגמתיות באלימות

בתקופה האחרונה, ואנחנו עדים להמון מקרים בספורט ומחוצה לו. קשה לשים את האצבע על הסיבות לעלייה זו,

אך אין ספק שהבעיות שורשיות ודורשות טיפול נרחב מאוד.

• לדוגמא: גוסטבו קוורטן הברזילאי מראה איך מפרגנים לשחקן יריב לחצו כאן!

אז מה המיוחד בטניס?

נתחיל מהעבר הרחוק כאשר אנשי אצולה צרפתים המציאו את שיטת הניקוד הייחודית לטניס. הם החליטו שהמשחק

ישוחק רק בקרב העשירים, לכן שיטת הניקוד היא לפי השעון(לעניים לא היו שעונים), כך שהניקוד הוא: 15, 30 , 40 ..

מדוע לא 45? כדי שישאר מקום ליתרון במקרה של שיוויון 40. כמו כן, בקריאת התוצאה כאשר שחקן מוביל 15-0

או 30-0 וכד' אין אומרים אפס אלא LOVE .. מכיוון שלא נרצה לומר על שחקן שהוא במצב אפס ולהעליבו, אלא שלמרות

שאין לו ניקוד יש לו תשוקה ואהבה למשחק. מקרה נוסף בהגשה, כאשר הכדור פוגע ברשת ונכנס לריבוע ההגשה לא

נקרא NET אלא LET כדי לומר לשחקן היריב תהיה נחמד ותן לו הגשה חוזרת.

דוגמה לפירגון וכבוד הדדי; במהלך המשחק, כאשר שחקן ניצח נקודה בעזרת הרשת כך שהמזל שיחק לצידו, יבקש

לאחר מכן סליחה מהשחקן היריב. לאחר נקודה יפה נהוג לפרגן ולמחוא כפיים עם המחבט. בסיום משחק תהיה לחיצת

יד בקרבת הרשת בין השחקנים, ולשופט המשחק.

• לצפייה בדוגמא לפירגון הדדי בין שחקנים (מראט סאפין וז'יל סימון מגביע דיוויס) לחצו כאן! 

הטניס מקנה את הערכים הללו מבלי לפגוע בתחרותיות, בהישגיות וברצון לנצח את היריב. בטניס יש כבוד בין השחקנים

במגרש ומחוצה לו ולא משנה מהיכן השחקן, מה צבע עורו ואם יש יריבות חזקה בין השניים. ניתן לומר שהתנהגות

זו היא תרבות הטניס, והיא מתחילה מגיל צעיר בצעדים הראשונים של הטניסאי.

ילדים המתחילים להתאמן בטניס, למדים כמו בכל ענף את יסודות המשחק. הטניס ענף מאוד טכני ונרצה שילדים

יתחילו מגיל צעיר כדי להתפתח כשחקנים פוטנציאלים. אך עם זאת, בשנה שנתיים הראשונות כמתאמנים, הילד לא

יכוון לשחק במסגרת תחרותית. מדוע? כדי שילמד את תרבות הטניס: ההוגנות, הכבוד, פירגון וכו'.. בראש ובראשונה

נקנה את הערכים, ולאחר מכן יוכל להתחרות במסגרת המתאימה לו. ברוב ענפי הספורט הדבר לא כך, ומי שנחשב

פוטנציאלי שולחים מיד להתחרות. אני בדעה שהספורט הוא השתקפות של החיים, וארצה שהטניס יהווה דוגמה למי

שעוסק בספורט וגם אלו שלא. כי הישגיות היא דבר חשוב, אך לפניה בא הכבוד בין בני-אדם כתנאי בלתי נפרד.

לסיכומו של דבר, הטניס-דרך חיים בשבילי..מה איתכם?